<h1>סמ"ג עשין סימן קע"ג</h1>
<h2>דף ה.</h2>
כהן גדול מתרבה בשמן המשחה ביום ולא בלילה שנאמר ביום המשח אותו (ע"פ רמב"ם כלי המקדש פ"ד הט"ו). ואם אין שם שמן המשחה מתרבה בבגדים שנאמר אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים (ע"פ רמב"ם שם הי"ב). ומתרבה במשיחה שבעת ימים יום אחרי יום כעין שמצינו בבגדים שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו (ע"פ רמב"ם שם הי"ג), בד"א לכתחילה אבל בדיעבד תניא ביומא נמשח יום אחד ונתרבה יום אחד דין כהן גדול נוהג בו. ואין בין כהן משוח לכהן מרובה בגדים אלא פר שמביא כהן משיח בשגגת כרת שנאמר אם הכהן המשיח יחטא וגו' (ע"פ רמב"ם שם הי"ד).
<h2>דף יב:</h2>
זה שמצינו ששמואל הרמתי שהיה לוי היה חגור אפוד בד זהו באדם שחשוב וראוי שתשרה עליו שכינה להודיע כי הגיע זה למעלת כהן גדול בדבר הנוטה לרוח הקדש כגון מעשה האפוד (ע"פ רמב"ם כלי המקדש פ"י הי"ג).
מצות עשה שיהו הכהנים לובשים בגדי כהונה לעבודה שנאמר (שמות כ"ח ד') ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי. ושלשה מינים הם, בגדי כהן הדיוט ובגדי זהב ובגדי לבן, בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים כתונת ומכנסים ומגבעות ואבנט וארבעתן היו של פשתן לבנים וחוטן כפול ששה והאבנט היה בו כלאים שהיה רקום בצמר (ע"פ רמב"ם כלי המקדש פ"ח ה"א) שבכולם כתוב בפרשת פקודי שש וכתיב ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רקם וכן אומר (רבא) [רבי] בפרק קמא דיומא (י"ב ב') כי אבנטו של כהן גדול שהיה של כלאים כל השנה זהו אבנטו של כהן הדיוט. וכל מקום שנאמר בתורה שש צריך שיהא חוטן כפול ששה מפשתים ומקום שנאמר בד גם הוא מפשתים אם היה חוט אחד לבדו כשר ומצוה מן המובחר שיהא כפול ששה (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ד וע"פ הי"ג שם ע"ש). ואין הכהנים לובשין לעבודה אלא צמר ופשתים בלבד (רמב"ם שם הי"ב). בגדי זהב הם בגדי כהן גדול מוסף על הארבעה של כהן הדיוט והם חושן ואפוד ומעיל וציץ (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש). ובארבעה של כהן הדיוט יש שינוי כי מצנפת של כהן גדול קרויה מצנפת ושל כהן הדיוט קרוי מגבעת מפני שהמצנפת של כהן גדול היתה קצרה יותר כדאמרינן בזבחים (י"ט א') שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין שהרי מקום יש בראש להניח שני תפילין והציץ והתפילין היו שם רק שהציץ לצד המצח והתפילין לצד המצנפת ומגבעת כהן הדיוט היתה מכסה את הראש לבד מקום תפילין אחרים לכך קרויה מגבעות כך פירש רבינו יצחק ברבי אשר הלוי (יומא תו"י ד"ה אמר). בגדי לבן הם ארבעה כלים שמשתמש בהן כהן גדול ביום הכיפורים כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט וארבעתן לבנים וחוטן כפול ששה ומן הפשתן לבדו הן (רמב"ם שם ה"ג). גרסינן בפרק בא לו במסכת יומא (ע"ב ב') במתניתא תנא כל מקום שנאמר בתורה מעשה רוקם הוא שיהו הצורות הנעשות באריג
נראין מצד אחד באריג בלבד מפני שהן מעשה מחט ומעשה חושב הוא שתהא הצורה נכרת משני צדדין פנים ואחור (ע"פ לשון רמב"ם שם הט"ו) מפני שהם מעשה אורג.
<h2>דף כה.</h2>
סדר לבישת הבגדים המכנסים תחילה ואחר כך הכתונת ואחר כך חוגר עליו את האבנט כנגד אצילי ידיו, וכן מפורש בקבלה ולא יחגרו ביזע ולא יחגרו במקום שמזיעין וכן קבל יונתן בן עוזיאל מפי הנביאים ותרגם על לבביהון יסרון ואחר כך צונף במצנפת, וכהן גדול אחר שלבש האבנט לובש המעיל ואחר כך חוגרו בחשב האפוד מתחת לחשן ואחר כך צונף במצנפת וקושר הציץ מלמעלה (ע"פ רמב"ם כלי המקדש פ"י הל' א'—ג' בקיצור).
<h2>דף סט.</h2>
תניא ביומא בפרק בא לו בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור אלא לצורך גדול כגון שמעון הצדיק כשיצא לקראת אלכסנדרוס מוקדון, ובמקדש מותר בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן.
<h2>דף עא:</h2>
מצות עשה שיהו הכהנים לובשים בגדי כהונה לעבודה שנאמר (שמות כ"ח ד') ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי. ושלשה מינים הם, בגדי כהן הדיוט ובגדי זהב ובגדי לבן, בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים כתונת ומכנסים ומגבעות ואבנט וארבעתן היו של פשתן לבנים וחוטן כפול ששה והאבנט היה בו כלאים שהיה רקום בצמר (ע"פ רמב"ם כלי המקדש פ"ח ה"א) שבכולם כתוב בפרשת פקודי שש וכתיב ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רקם וכן אומר (רבא) [רבי] בפרק קמא דיומא (י"ב ב') כי אבנטו של כהן גדול שהיה של כלאים כל השנה זהו אבנטו של כהן הדיוט. וכל מקום שנאמר בתורה שש צריך שיהא חוטן כפול ששה מפשתים ומקום שנאמר בד
גם הוא מפשתים אם היה חוט אחד לבדו כשר ומצוה מן המובחר שיהא כפול ששה (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ד וע"פ הי"ג שם ע"ש). ואין הכהנים לובשין לעבודה אלא צמר ופשתים בלבד (רמב"ם שם הי"ב). בגדי זהב הם בגדי כהן גדול מוסף על הארבעה של כהן הדיוט והם חושן ואפוד ומעיל וציץ (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש). ובארבעה של כהן הדיוט יש שינוי כי מצנפת של כהן גדול קרויה מצנפת ושל כהן הדיוט קרוי מגבעת מפני שהמצנפת של כהן גדול היתה קצרה יותר כדאמרינן בזבחים (י"ט א') שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין שהרי מקום יש בראש להניח שני תפילין והציץ והתפילין היו שם רק שהציץ לצד המצח והתפילין לצד המצנפת ומגבעת כהן הדיוט היתה מכסה את הראש לבד מקום תפילין אחרים לכך קרויה מגבעות כך פירש רבינו יצחק ברבי אשר הלוי (יומא תו"י ד"ה אמר). בגדי לבן הם ארבעה כלים שמשתמש בהן כהן גדול ביום הכיפורים כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט וארבעתן לבנים וחוטן כפול ששה ומן הפשתן לבדו הן (רמב"ם שם ה"ג). גרסינן בפרק בא לו במסכת יומא (ע"ב ב') במתניתא תנא כל מקום שנאמר בתורה מעשה רוקם הוא שיהו הצורות הנעשות באריג נראין מצד אחד באריג בלבד מפני שהן מעשה מחט ומעשה חושב הוא שתהא הצורה נכרת משני צדדין פנים ואחור (ע"פ לשון רמב"ם שם הט"ו) מפני שהם מעשה אורג.
המעיל שהאפוד נתון עליו לחגורה היה כולו תכלת שאין מין אחר מעורב בו ופתיחת בית הצואר שלו כפול בתוכו להיות לו שפה וכפולתו היה מעשה אורג ולא מעשה מחט שנאמר ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת, והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג (שמות כ"ח ל"א—ל"ב ורש"י) וכתיב (פסוק ל"ג—ל"ד) ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב ופעמוני זהב בתוכם סביב, פעמון זהב ורימון פעמון זהב ורימון על שולי המעיל סביב. ובעשייתו נאמר (שמות ל"ט כ"ד) ויעש[ו] על שוליו רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר ואמרו רבותינו כל מקום שנאמר משזר לבדו בלא שש חוטן כפול שמונה של כל מין ומין. ועושה מהן כמין רימונים שלא נפתחו פיהם (ע"פ רמב"ם כלי המקדש פ"ט ה"ד) והפעמונים הם זגים עם הענבלים שבתוכם והיה בין שני רמונים תלוי פעמון אחד וכן סביב סביב (ע"פ רש"י שמות כ"ח ל"ג).
<h2>דף עב.</h2>
במעשה האפוד והחשן כתוב (שמות ל"ט ג'—ד') שיהו נעשים מזהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, וירקעו את פחי הזהב וקצץ הפתילים לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חושב. ולמד מכאן במסכת יומא שכל ארבעת המינין שכפול כל אחד לששה היה חוט של זהב עם כל אחד ואחד מן המינין ואחר כך שוזר את כולן כאחד נמצא חוטן כפול עשרים ושמנה, תניא בפרק בא לו (יומא ע"א ב' ורש"י) דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול שש, משזר ולא שש חוטן כפול שמנה, מעיל שנים עשר, פרוכת עשרים וארבעה, חשן ואפוד עשרים ושמנה.
כיצד מעשה [ה]אפוד פירש רבינו שלמה (שמות כ"ח ו') וזה לשונו האפוד עשוי כמין סינר של נשים רוכבות סוסים וחוגרו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו רחבו כרוחב גבו של אדם ויותר ומגיע עד עקיביו והחשב מחובר בראשו על פני רחבו מעשה אורג ומאריך לכאן ולכאן כדי להקיף ולחגור בו והכתיפות מחוברות בחשב אחת לימין ואחת לשמאל מעשה מחט מאחורי הכהן לשתי קצות רחבו של סינר וכשזוקפן עומדות לו על שתי כתיפיו והם כמין שתי רצועות עשויות ממין האפוד ארוכות כדי שיעור לזוקפן אצל צוארו מכאן ומכאן ונקפלות לפניו למטה מכתפיו מעט ואבני השוהם קבועות בהן אחת על כתף ימין ואחת על כתף שמאל והמשבצות נתונות בראשיהם לפני כתיפיו ושתי עבותות הזהב תחובות בשתי טבעות שבחשן בשתי קצות רחבו העליון אחת לימין ואחת לשמאל ושני ראשי השרשרות תקועין במשבצות בימין וכן ראשי שרשרות השמאלית תקועין במשבצות [האפוד] שבכתף שמאל נמצא החשן תלוי במשבצות האפוד מלפניו, ועוד שתי טבעות בשתי קצות החשן בתחתיתו וכנגדן שתי טבעות בשתי כתיפות האפוד מלמטה בראשו התחתון, טבעות החשן מול טבעות האפוד שוכבין זה על זה ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחושן שיהא תחתית החשן דבוק לחשב האפוד ולא יהיה נד ונבדל והולך וחוזר.
<h2>דף עג:</h2>
מעשה החשן היה מחמשת המינין הללו ארוג מעשה חושב ארכו אמה ורחבו זרת וכופלו לשנים נמצא זרת על זרת מרובע (ע"פ רמב"ם כלי המקדש פ"ט ה"ו). וכתיב (שמות כ"ח ל') ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים פירש רש"י הוא כתב שם המקודש [נ"א המפורש] שהיה נותנו בתוך כפלי החשן שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו, ובפרק בא לו (יומא ע"ג ב') אמר רבי יוחנן שהאותיות בולטות להשיב, ובמקדש שני היה החשן שאי אפשר להיות כהן גדול מחוסר בגדים אבל אותו השם לא היה שם ועל שם אותו [ה]כתב קרוי משפט שנאמר ושאל לו במשפט האורים, את משפט בני ישראל דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות אם לא לעשות ולפי מדרש אגדה שהחשן מכפר על מעוותי הדין על כן נקרא משפט על שם סליחת המשפט (ע"כ ברש"י). וקובע בו ארבעה טורים של אבן המפורשים בתורה כל אבן מהן מרובעת ומשוקעת בבית של זהב שמקיפו מלמטה ומארבעה רוחותיו, ומפותח על האבנים שמות השבטים כתולדותם ונמצא כותב על אודם ראובן ועל ישפה בנימן וכותב בתחילה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב וכותב למטה מבנימן שבטי י-ה כדי שיהו כל האותיות מצויות שם (ע"פ רמב"ם שם המשך הל' ו'—ז' ע"ש ובכס"מ) כדמפרש בפרק בא לו במסכת יומא (ע"ג ב'). על שתי אבני השוהם היה כתוב ראובן שמעון לוי ויהודה דן ונפתלי על אבן אחת כתולדותם כסדר שנולדו ועל השניה לצד שמאל גד ואשר יששכר זבולן יוסף ובנימין מלא שכך [הוא] כתוב מלא במקום תולדותיו נמצאו עשרים וחמשה אותיות בכל אחת כך פירש רש"י (שמות כ"ח י'). ורבינו משה (שם פ"ט ה"ט) פירש שכך היו כותבין כזה
ראובן		שמעון
לוי		יהודה
יששכר		זבולן
נפתלי		דן
גד		אשר
יהוסף		בנימין
והיה כותב יהוסף בה"י להשלים עשרים וחמש אותיות. ומחלוקת אמוראים הוא בפרק אלו נאמרין (סוטה ל"ו א').
